פסק-דין בתיק עת"מ 2340/04

העותרות, מורות לחינוך מוסיקלי בגני ילדים בתל אביב, מבקשות לבטל את  החלטת המשיב מיום 28.12.03 לפיה יש להגביל את שכר הלימוד ל- 108 ש"ח לשנה לכל ילד, עבור שעת שעור שבועית לריתמוסיקה (ראה נספחים א'1 - 2 לעתירה) אשר לטענת העותרות, משנה הוראה קודמת ומוסכמת מיום 3.10.02, לפיה שכר הלימוד היה 153 ש"ח.

            רקע עובדתי

1.         העותרות הן מורות לחינוך מוסיקלי ומלמדות ריתמוסיקה בגני ילדים בתל אביב.

2.         בעבר, הועסקו העותרות ומורות אחרות במשרד החינוך ושיעורי הריתמוסיקה התקיימו במסגרתו של יום לימודים, וכחלק מתוכנית הלימודים.

3.         בשל צמצום תקנים פוטרו העותרות והחלו לעבוד באופן עצמאי בתאום עם הגננות, ועד ההורים בגנים ומפקח המוסיקה מטעם משרד החינוך. עבודתן התקיימה באותם גנים בהם לימדו מטעם משרד החינוך.

4.         שכרן של העותרות ומורות אחרות נקבע בהסכמה בין ועד ההורים, הגננת והמורה, ומומן משכר לימוד שההורים שילמו להן בנפרד. מתכונת עבודה זאת נמשכה שנים רבות.

5.         בספטמבר 2002, סמוך לתחילת שנת הלימודים, הורה משרד החינוך לגננות לאסור כניסתן של העותרות והמורות האחרות לגנים, אלא אם תעבודנה מטעם חברות כוח אדם, והחל מאז הן החלו להיות מועסקות ע"י חברת יובל חינוך בע"מ, שהינה חברת-בת של עיריית ת"א.

6.         לטענת העותרות, שכרן נקבע מאז על פי מכתבו של ד"ר יאיר סמוכה, סגן מנהל המינהל הפדגוגי במשיב (ראה נספח ב' לעתירה), ממנו הסיקו העותרות כי ההורים ישלמו לש"ש בריתמוסיקה 153 ש"ח לשנה, התשלום יהיה לגננת שתעביר אותו במרוכז לחברת יובל חינוך, אשר לאחר שתנכה את הוצאותיה, תעביר למורות את שכרן.

עבודת העותרות בשנות הלימודים 2002-2003 ובחלק משנת הלימודים 2004 התנהלה בהתאם להסכם זה.

7.         עותרת 3 הגישה תביעה בביה"ד לעבודה ביום 22.6.03, בטענה שהיא נחשבת כעובדת של משרד החינוך, וביקשה צו ביניים אשר יאסור על המשיב למנוע ממנה להיכנס לגני הילדים ולהמשיך לעבוד בהם. המשיב טען כי בינו לבין המורות לא מתקיימים יחסי עובד-מעביד. בקשת העותרת 3 נדחתה מחמת שיהוי ניכר ומחמת אי הוכחת קיומו של נזק ממשי לעותרת והתביעה נמחקה (ראה נספחים מש/2 - מש/5 לכתב התשובה).

8.         ביום 28.12.03 נכתב מכתבה של גב' חנה לוז-און, מטעם פניות ותלונות הציבור ותשלומי הורים במחוז תל אביב, לגב' אפרת לוין יפה לפיו על ההורים לשלם 108 ש"ח בלבד לכל ש"ש ריתמוסיקה.

            למכתב צורף מכתבו של ד"ר סמוכה לגב' חנה לוז-און מיום 9/12/03 לפיו עלות שעור שמשכו 30 דקות ומשתתפים בו 35 תלמידים תהיה 108 ש"ח לחודש (ראה נספחים א' 2-1 לעתירה).

9.         חברת יובל חינוך בע"מ התנגדה להחלטה ופנתה לד"ר סמוכה בבקשה ליישב את הסתירה בין שתי ההוראות. בתשובתו מיום 19/1/04 הודיע ד"ר סמוכה כי מעולם לא אישר גביה מעבר לאמור בחוזר מנכ"ל (ראה נספחים ד1-ד2 לעתירה).

10.       העותרות סברו שההחלטה החדשה לא הייתה של המשיב והן ביקשו מד"ר סמוכה לבטל את מכתבו. ד"ר סמוכה השיב להן שהמכתב עליו הן סמכו הוא מכתב פנימי בלבד (ראה נספח ו1 לעתירה).

11.       העותרות ביקשו להיפגש עם ד"ר סמוכה, אך הוא סרב להיפגש איתן (ראה המכתב מיום 30/6/04 שצורף כנספח ז2 לעתירה).

12.       במהלך הדיונים המוקדמים בעתירה ניסו הצדדים להגיע להסכם פשרה באשר לגובה שכרן של העותרות, ואולם ניסיון זה לא צלח. במסגרת נסיונות אלה התקיימה ביום 18.11.04 פגישה בין העותרות לנציגי המשיבה במהלכה העלו העותרות את טענותיהן והוחלט להחיל הסדר מיוחד לשנת הלימודים תשס"ה לגבי המורות לריתמוסיקה בגני הילדים בת"א (ראה מכתבו של ד"ר סמוכה שצורף כנספח מש/9 לכתב התשובה). 

נימוקי העתירה

1.         ההחלטה מיום 28.12.03  (להלן: " ההחלטה") הקובעת כי על ההורים לשלם 108 ש"ח בלבד לשנה לכל ש"ש ריתמוסיקה (ראה נפסח א' לעתירה), היא החלטה חד צדדית, אשר התקבלה ללא מתן זכות טיעון לעותרות וללא התייעצות איתן.

2.         ההחלטה פוגעת בחופש העיסוק של העותרות שכן רוב, אם לא כל, גני הילדים כפופים להחלטות משרד החינוך. דבר זה עלול למנוע מהעותרות מלעסוק בעבודתן.

3.         לימודי הריתמוסיקה הם "שירותים מרצון" ולא, כפי שהוגדר ע"י המשיב  "תכנית לימודים נוספת (תל"ן)", מאחר והם מתנהלים אך ורק במהלך יום הלימודים ובמסגרת תוכנית הלימודים, בניגוד לתל"ן שהיא תכנית לשעות נוספות על השעות שנקבעו בתכנית הלימודים. בנוסף, מורי הריתמוסיקה לא מתקבלים לעבודה ומפוטרים כמו עובדי ההוראה בגן, ושכרם נקבע במו"מ בין ועד ההורים, הגננת והמורה.